© מתוך הרצאתה בריטריט “מנטרות ושירה רוחנית”, אוקטובר 2021, שיבננדה יוגה במטע.

קירטן (Kirtan), או שירת מנטרות, זה לשיר את השם האלוהי עם דבקות, אהבה ואמונה.
לרובינו אילו לא דברים שנוצרים בין לילה,
גם לא בסופ”ש על מנטרות,
ואפילו לא בקורס מורים של חודש.
תקווה זה טוב. אשליה זה משהו שצריך להתנער ממנו, כדי שנוכל להמשיך בדרך.
אילו דברים שמתפתחים.

כמובן אנחנו שרים בעיקר מנטרות שהן בסנסקריט,
ולחלק מאיתנו זו תרבות מאוד שונה ממה שאנחנו מכירים,
אבל מה שחשוב זה שנביא את הכוונה, את ההתכוונות מאחורי כל זה. זה מה שחשוב.

וכפי שאמרתי אתמול בערב, לכל אחד מאיתנו תהיה נטייה להימשך לתרגול כזה או אחר,
אבל כולנו כבני אדם מגיבים למוזיקה.
הקול האנושי הוא כלי המוזיקה הראשון, הכי טבעי.
גם בלי שאר הכלים המוזיקליים אנחנו יכולים לבטא את הרגש וההתכוונות הפנימית.

קצת סדר בעניינים- על בהג’אן, קירטן וסנסקריט

לשיר על האלוהות ידוע כבהג’אן (Bhajan), באזורים מסוימים של הודו.
כשאנחנו בוחרים שיר בעברית, כמו אתמול בערב “אלי אתה ואודך”, או מזמורים אחרים מכל תרבות אחרת, שמתכוונים לאלוהות, לזה אנחנו קוראים בהג’אן.
כלומר שירה רוחנית,
להלל את המציאות המוחלטת באספקטים השונים שלה.
שימוש במוזיקה תוך התכוונות לגבוה ביותר.

מנטרה היא זו שמגנה על ההכרה.
אלו כל מיני שמות ותיאורים של האספקטים השונים של האלוהות.     
קירטן (Kirtan) זו שירת מנטרות.
הקירטן בנוי מהמנטרות, ומלווה בצלילים.
אתם יכולים לשמוע את אותה המנטרה מבתי ספר שונים, ממורים שונים לאורך הדורות, עם כל מיני ניואנסים שונים, אבל זה עדיין קירטן.

לפי התורה של היוגה כל המציאות הפיזית שאנחנו חיים בה, מקורה בצליל.
יש פילוסופיה שלמה איך זה התרחש,
אבל כעקרון מבין כל החושים, הצליל היה הדבר הראשון.

כשאנחנו חוזרים על אום, זה כולל את 3 ההבהרות הבסיסיות- א, או , ם.
מההברה הגרונית העמוקה ביותר ועד לשפתיים.
זה כולל למעשה את כל הצלילים שכבני אדם אנחנו יכולים להפיק.
רוב המנטרות מתחילות באום.

סוואמי שיבננדה ויוגים אחרים כותבים שהאום נמצא בכל דבר.
אם לוקחים קונכייה לאוזן שומעים את האום.
כשהאוניות גדולות עוברות ליד האשרם בבהמאס, של הקרוז ממיאמי,
הן צופרות צפירה גדולה לפני שהן עוזבות את המזח, גם בה אם מקשיבים שומעים את האום.
למעשה האום נמצא בכל דבר.

סנסקריט נחשבת לדווה-נגרי (Devanagari), שפת האלים,
שפה שבאה מהמקור
והתגלתה על-ידי חכמי קדם שהיו בהשגות גבוהות.
הם התנסו בחוויה עמוקה שהגיעה דרך הצלילים האלו.

גם עברית באה מהמקור.
יש כמה שפות על הפלנטה שבאו מהמקור, שהן לא מושאלות.
למשל מי שלומד אנגלית לעומק מגיע לסנסקריט.
יש כל מיני מושגים מסנסקריט, מהפילוסופיה היוגית, שמהוות בסיס למילים באנגלית. למשל manas (הכרה), כשורש למילה mind.
חזרה על המנטרות מחזירה אותנו אל המקור.

מנטרה: סבון מנטלי להכרה

חזרה על מנטרות מביאה לתהליך טיהור מאוד עמוק של תת-המודע שלנו.
סטווה (Sattva), או האיכות של טוהר/הרמוניה, זורמת לתוך הכרתינו.
זה מרפא בכל הרמות.
פיזית, רגשית, מנטלית. בכל רמה שהיא.
עד המקור, ששם גם מקור הבעיות.

סוואמי שיבננדה אמר ששירת מנטרות יכולה להביא אותנו כל הדרך להשגה הפנימית הגבוהה ביותר.
ע”י החזרה הנשנית, שוב ושוב, תהליך טיהור מאוד עמוק מתרחש.

ברגע שההכרה שלנו מטהרת, מתפתח אצלנו כוח אבחנה, בין מה שהוא אמיתי ולא אמיתי.
מבחינת היוגים כל דבר שהוא חולף, הוא עדיין לא האמת הצרופה.

ברגע זה השעה היא 7:26, שישי בבוקר.
האם יש משהו כרגע שאתם יכולים להעלות בהכרתכם שהוא לא משתנה?
השעון זז,
ההכרה נודדת לכל מום,
השערות מלבינות.
הגוף לאט לאט מתכלה. כשאנחנו בשיא האנרגיה אנחנו חושבים שזה לעולם לא יקרה, אבל בסוף זה קורה.
השמש כל הזמן זזה.
האם הצעיף שלי משתנה? בוודאי.
האם אני רואה את זה בעין הפיזית שלי? לא, אבל אני יודעת את זה מתוך ניסיון.
עוד כביסה ועוד אחת, בסוף זה יתפורר.

אז הכל משתנה כל הזמן.
אבל
יש משהו שלא משתנה לעולם.
היוגה אומרת, האמיתי זו אותה מציאות פנימית עמוקה ביותר בתוכנו.

כל היתר, כל מה שאנחנו יכולים לחשוב עליו,
כל דבר שיוצר דואליות-
יש אני, ויש אחר, נוסף, אובייקט-
וזה לא משנה אם האובייקט הוא בן אדם, מחשבה, דומם או כל דבר אחר,
אז זה לא אמיתי.

לא שזה לא אמיתי כי זה לא מתקיים,
אנחנו כן חווים את זה.
כשכואב- בוכים. יש לנו את החוויות היומיומיות.
אבל היוגים מסבירים שזו מציאות מדומה, יחסית.
זה לא שאנחנו לא חווים את הדבר,
אבל לדבר אין קיום משל עצמו.

אחת האנלוגיות המוכרות היא של זהב.
באחד מערבי הלימוד באשרם מישהי לא הבינה את העניין הזה ואחד מהסוואמים הבכירים אמר לה,
“תראי, התכשיטים הם לא משהו אמיתי.”
“מה זאת אומרת”
“יש את התכשיטים, ויש את הזהב. ממה עשויים כל התכשיטים הזה?
“מזהב”
“כל התכשיטים האלה זה רק צורות מתחלפות של הדבר הממשי יותר- הזהב”.
היא עדיין לא קלטה, אז הוא אמר לה “אין בעיה. אני אקח את הזהב, את תישארי עם התכשיטים”
זו הייתה ההמחשה.

זה כמו, אני אקח את המים, ואשאיר אתכם עם הגלים. יש?
ומה שהיוגים מספרים לנו זה שהמציאות האמיתית היא כמו הזהב, המקור.
וכל דבר אחר-
אם הגוף שלנו, המחשבות, המציאות הפיזית-
הם ביטויים ברי חלוף,
וללא המציאות המוחלטת שבבסיסם
הביטויים האלה לא היו באים לידי ביטוי

אז המנטרה היא אחת מהאמצעים להביא את ההכרה שלנו לטיהור מאוד עמוק,
בין אם אנחנו שרים אותה, בין אם כותבים או מודטים עליה,
כך שכוח האבחנה שלנו הולך ומתחדד
וברגע שאנחנו נזכרים
אפילו באופן אינטלקטואלי
שיש מציאות שהיא שונה ממש שחשבתי עד עכשיו,
העולם הפנימי שלנו הולך ומתרחב,
החוויה של החיים הולכת ומתרחבת.

מנטרות בחיי היומיום

האם זה משהו שאנחנו זוכרים כל היום?
כשנגיע להגשמה כבר לא נצטרך לזכור,
בינתיים זה בא והולך.
בעבור רובינו העבודה עדיין נמשכת,
ומנטרות זה אחד מהכלים המדהימים לעשות את זה.
אני מוצאת את זה כתרגול פנטסטי.

גם כשאנחנו לא יכולים לעשות אסאנות (תנוחות יוגה), באופן זמני או לא
גם אם אתם לא כ”כ חזקים בגוף, ויכולים להתרוצץ ולעשות קרמה יוגה (שירות בלתי אנוכי) מהשכם בבוקר
גם אם אנחנו לא יכולים לשבת הרבה זמן במדיטציה מאוד ממוקדת,
ההכרה איתנו כל היום
ואנחנו יכולים לחזור על המנטרה
כשאנחנו יושבים למדיטציה שקטה, בהליכה, תוך כדי עשייה
ולחוות את האנרגיה שלה.

האם כשאני הולכת ברחובות
מישהו יכול למנוע ממני, במחשבה שלי, לחזור על המנטרה,
במקום להיות מוטרדת מכל בעיות העולם והבעיות האישיות שלי?
כן, לא, אולי?
ההכרה איתי?
אז אני יכולה להמשיך לחזור על המנטרה
הגיון פשוט, נכון?

אם נעשה את התרגול הזה בצורה שיטתית
כשמתעוררים בלילה במקום לספור כבשים,
נחזור על השם האלוהי
ונלך לישון עם זה

ההכרה שלנו מתנדנדת כמו סירת מפרש קטנה בים,
לפעמים עוברים הוריקנים,
והמנטרה היא העוגן.
זהו כלי עצום
שניתן לנו בחינם

ואפשר לחזור עליה בכל מקום
למשל כשמהטמה גנדי ישב הרבה במאסר
אחד הדברים שהיה מתרגל כל הזמן היה חזרה על המנטרה של ראמה
זה אחד הכלים שנתנו לו את הכוח לעשות את מה שעשה
בעבור הודו
גם כשהוא נרצח הוא חזר על המנטרה,
ויכל לראות את האלוהות בזה שפגע בו

באופן עקרוני יש אינספור מנטרות,
אנחנו יכולים לחזור על כל מיני מנטרות
אבל כדי למקד את ההכרה
מי שקיבל חניכה משושלת אותנטית וכו’,
שכבר מוצפן בה האנרגיה הזו,
יכול לבחור בין מנטרות שונות.
יש מקום לכולן.

אז יש מנטרות מסוימות שאנחנו חוזרים עליהן למטרות מסוימות
אבל אם קיבלת מנטרה אישית ממורה היא יכולה לשרת
ולהביא אותך כל הדרך
עד הסוף

גם בלי חניכה, אם אנחנו מרגישים קשר למנטרה מסוימת
אנחנו מתחילים לחזור עליה

בעזרת השירה והחזרה על המנטרות אנחנו מתמירים את הריגושים והרגשות שלנו למטרה גבוהה יותר
מאיפה מגיע הכוח?
מהשוכן הפנימי שבתוך הלב.
אנחנו לומדים לעורר משהו
שכבר קיים

סוואמי הרידיננדה תלמידה ישירה של סוואמי וישנו דבננדה ומורה בכירה בארגון שיבננדה הבינ”ל כבר למעלה מ-35 שנה.
מלמדת בקורסים להכשרת מורים ובסדנאות שונות, באשרם שיבננדה בבהאמס וברחבי העולם,
ומעניקה בחן, באהבה וברגישות כלים מעשיים ועוצמתיים לחיים.