© מתוך הרצאתו של סוואמי קאשי בריטריט מדיטציה ודנטית בשתיקה, דצמבר 2021, שיבננדה יוגה במטע.

הקיום שלנו מוגבל בחלל ובזמן.
המחשבות שלנו מוגבלות גם כן. 
אנחנו חווים את עצמנו כיצורים מוגבלים,
עם כוח וידע מוגבל.
לפי פילוסופיית הוודנטה, המוגבלות הזו היא תוצאה של בורות (חוסר ידע).

הטבע שלנו, במהותנו, הוא של תודעה טהורה, והיא הבסיס של המציאות כולה.
ישנה אך ורק תודעה אחת,
ואין שום דבר בעולם שנמצא מחוץ או מעבר לאותה תודעה.
לכן במהות שלנו אנחנו למעשה בלתי מוגבלים.

כשאדם שומע את הלימוד הזה באופן טבעי הוא שואל: “מה זה תודעה? תגדיר לי בבקשה. אני רוצה לראות או לחוש אותה, או לפחות להבין אותה”
כשאנחנו פונים לכתבי הקודש, אל הוודות, הן עונות: סורי, אין מה להגיד על זה.
אי אפשר להגדיר את התודעה.
מדוע? המילה הגדרה באה מלשון גדר.
גדר יוצרת מחיצה, הפרדה,
בעוד שהתודעה בטבע שלה היא אחת ובלתי נחלקת.

כאשר אני אומר “עט” אני מגדיר.
אני מבדיל את הדבר הזה שאני מחזיק ביד שלי מכל השאר.
כאשר אני אומר “תודעה” הכוונה לדבר בלתי נחלק, בלתי מוגבל, ולכן לא ניתן להסביר אותה במילים.

בעייתיות נוספת: כדי לדעת משהו אנחנו צריכים גם לדעת את ההיעדר שלו.
דמיינו לעצמכם שאתם צוללים באוקיינוס עמוק עמוק… שם אתם פוגשים דג.
הדג הזה אף פעם לא עלה אל פני המים, הוא דג של המצולות.
אתם אומרים לדג: “טוב לפגוש אותך, איזה כיף לך שאתה חי במים!”
והדג שואל אתכם: “מה זה מים?”
אתם עונים: “מה זה מים? אתה במים! תסתכל מסביב! כל מה שאתה רואה זה מים”
“מעניין מאוד” עונה הדג, “אני לא יודע מה זה. תראה לי מים, תביא לי מים”.
אתם: “מה זאת אומרת? כל מה שאתה רואה זה מים! אין פה שום דבר אחר חוץ ממים. אתה נושם מים, כל מה שאתה רואה זה מים. אתה בתוך המים!”
והדג עונה: “אני לא מבין. תגדיר לי מים.”
האם יש לכם איזושהי דרך להסביר לדג הזה מה זה מים, חוץ מאשר להוציא אותו מחוץ למים?

באותו אופן אנחנו מדברים על התודעה.
האם אתם יכולים לצאת מתוך התודעה שלכם כדי ליצור איזה שהוא הבדל?
תודעה זה מי שאתם! אין שום קיום עבור אף אחד מאיתנו בנפרד מן התודעה.

מה זה אומר? כיצד נצליח לחוות אותה? האם עדיף לוותר על המאמץ ולהניח לזה?
האופנישדות (הכתבים העתיקים של הוודנטה) אומרות שלא.
תודעה היא הטבע שלנו, בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לא.
בורות מסתירה לנו את הטבע הזה, כמו שעננים מכסים את השמש.
כדי לראות את השמש לא צריך ליצור או להדליק אותה.
מה שצריך זה לפזר את העננים.

באותו האופן, בורות היא שגורמת לנו לחוויה הזו של מוגבלות.
כאשר הבורות תוסר, ונחדול להזדהות עם הגוף וההכרה (במקום עם התודעה),
אז העצמי מגלה את עצמו בעצמו.
כאשר הענני הבורות יוסרו- נגלה את השמש מאירה בעצמה.

המפתח לשחרור מהבורות

הדרך היחידה להסרה של הבורות היא ידע.
וכאן יש לדייק: לא ידע אינטלקטואלי, אלה ידיעה בלתי אמצעית, התנסות ישירה באמת,
היא הדרך היחידה לסילוק של הבורות. 
כפי שאור הוא האמצעי היחיד להסרת החושך.

כל התרגולים האחרים לא יכולים להסיר את הבורות, אבל כן יכולים לטהר את ההכרה.
ההכרה שלנו מלאה במה שנקרא בוודנטה “טומאות”: כעס, קנאה, שנאה,
כל מיני רגשות שליליים, טראומות שיש לנו, התניות, אמונות שגויות וכו’…
טומאות הלב וחוסר השקט בהכרה מכסים על הטבע האמיתי שלנו ולא מאפשרים לנו לחוות אותו כפי שהוא.

בעזרת תרגול אנחנו לאט-לאט מטהרים את ההכרה.
אנחנו לאט-לאט מתגברים על החולשות שלנו מתגברים על הטראומות וההתניות שלנו, מוותרים על האמונות השגויות שלנו…
יש הרבה מאוד תרגולים כמו שאתם ודאי יודעים: מדיטציה, אסאנות (תנוחות יוגה), פרניאמה (תרגילי נשימה) ,שירות בלתי אנוכי, שירה של מנטרות… תרגולים בכל מיני אופנים וצבעים.

בוודנטה, בדרך של “גיאנה-יוגה” (Gyana/Jnana yoga) – היוגה של החוכמה,
הדרך המרכזית לטיהור של ההכרה היא על ידי לימוד, כמו שאנחנו עושים עכשיו.
במסורת הזאת התרגול מתחלק לשלושה חלקים:  Sravana, Manana ,Nididhyasana.  

Sravana  (שרבנה) זו שמיעה, שמיעה של האמת.
עכשיו אנחנו יושבים, מקשיבים, שומעים את הלימוד. גם קריאה של ספרים רוחניים נקראת Sravana.
זה השלב שבו אנחנו אוספים את האינפורמציה. 

Manana (מאנאנה) זו הגות.
לאחר שאספנו את האינפורמציה אנחנו חושבים עליה.
מתחילים לחשוב על מה אנחנו חושבים על זה ומה אנחנו מאמינים, ומנסים להבין. שואלים שאלות, מעלים ספקות וכו’… 

Nididhyasana (נידידיאסנה) זו מדיטציה עמוקה. 
לאט-לאט התהליך הופך להיות יותר ויותר עדין.
ההתבוננות שלנו הופכת להיות יותר ויותר עמוקה, יותר ויותר עדינה,
עד שלבסוף כל המושגים מתפוגגים ואנחנו נשארים בהוויה עמוקה, במדיטציה עמוקה שנקראת נידידיאסנה.

זה התרגול של גיאנה-יוגה.
והמטרה של כל זה היא הטהרות – טיהור של ההכרה, כדי שנוכל לתפוס את האמת. 

חשוב לזכור: הלימוד שאנחנו עושים עושה שימוש במילים, ומעצם כך מגביל אותה תודעה שאנחנו רוצים לגלות.
שרי רמה-קרישנה, מגדולי היוגים בעת המודרנית, השווה את זה להדלקת אש.

כאשר אנחנו מדליקים מדורה אנחנו שומרים  לעצמנו מקל אחד שבעזרתו נוכל לדחוף את כל שאר העצים לאש.
אבל בסופו של דבר אנחנו זורקים גם אותו לתוך האש.
אנחנו יושבים פה ומדברים ומדמיינים איך זה להרגיש מואר,
אבל בסופו של דבר נצטרך לוותר על כל הרעיונות, על כל המילים האלה.
האמת היא לא מה שאנחנו חושבים או מדמיינים.
היא הרבה מעבר למילים או לכל תיאור. 

סוואמי קאשי הוא ישראלי שחי ב-20 השנים האחרונות כנזיר בהרי ההימלאיה של הודו ובאשרם שיבננדה בבהמס.
הוא למד סנסקריט, הינדי, ואת פילוסופיית הודנטה מהגורו שלו, סוואמי צ’איטניאננדה, שהיה מתלמידיו הישירים של סוואמי שיבננדה.
סוואמי קאשי ידוע ביכולת הייחודית שלו להעביר את האמיתות הפילוסופיות העמוקות ביותר בצורה ברורה, משעשעת ומעוררת השראה, דרך סיפורים מרתקים ומלאי חיים.
הגישה המציאותית והמעשית שלו וטבעו האוהב הופכים אותו לגשר אידיאלי בין התורות היוגיות העתיקות לקהל המערבי, והקנו לו את חיבתם של תלמידים רבים בכל רחבי העולם.