© מתוך הרצאתו של נועם פז (אננדה) בריטריט “הודו הגדולה: יוגה וסיפורים מהמיתולוגיה ההודית”, מרץ 2022.

המהבהראטה (Mahabharata) הוא האפוס הגדול ביותר בעולם
והוא מתאר את קורותיהם של צאצאיה הדגולים של הודו העתיקה (מאהא- כביר, בהרטה- הודו).
יש בו 100,000 בתי שיר, והוא עצום בגודלו ועומקו, כמו האוקיינוס.
במסגרת הסופ”ש שלנו, עצם ההתיימרות לספר ב-3 ימים את כולו זו הגזמה ☺

יש אימרה האומרת שאם יש סיפור בעולם שלא מופיע במהבהראטה אז כנראה שהוא לא קיים!
היא כולה סיפור בתוך סיפור…
אנחנו שומעים אותה מפי התלמיד של זה שחיבר אותה
שמספר אותה לנין של גיבור הסיפור.
בכל מיני חלקים בתוך הסיפור מגיעות כל מיני דמויות ופשוט מספרות סיפורים,
אז הכל מלא בסיפורים
שיוצרים לנו עולם שלם
ויחד עם זאת יש עמוד שדרה של עלילה מרכזית שניתן לעקוב אחריה, ולהבין אותה.

הנה 3 נקודות למחשבה- רלוונטיות לחיינו- מתוך הסיפורים:

שדה החיים

בסופו של דבר, המהבהראטה מתארת סיפור של מלחמה גדולה, בין 2 שושלות מלוכה:
בצד אחד ישנם 5 בניו המוכשרים והטובים של המלך פאנדו (הפאנדווז),
ומולם 100 בניו של דהריטראשטה העיוור (המכונים בני קורו, כי הם שולטים בממלכת קורו במהלך רוב היצירה, או הקארווז), ובכללם הבן הבכור דוריודהנה, שנחשב כ”גיבור הרע” של הסיפור.
בני פנדו מאבדים את זכותם על הממלכה בעקבות משחק קובייה מפוקפק, יוצאים לגלות ארוכת שנים, ולאחר תלאות ותהפוכות חוזרים לקרב סופי ובלתי נמנע.   
יש בסיפור המסגרת הזה משהו שמאוד מחובר למציאות,
להתמודדות שלנו בחיים.

העולם הוא שדה קרב אחד ענק.
והקרב על המהבהראטה עדיין משתולל בתוכנו.
הדמויות מייצגות כוחות בנפש של כל אחד מאתנו- חיובים ושליליים- שמנהלים אותנו.
המסעות והקרבות שהם עוברים משקפים את התמודדויות הפנימיות בתוכנו, 
ודרכם אנחנו יכולים לגלות ממדים של העמקה רגשית, בחינת ערכים ואמונות, התבוננות עצמית ואף קבלה של אמיתות חדשות.

טוב, רע ומה שביניהם

אחת מהנקודות להתבונן בהן היא הדמויות האנושיות שמוצגות במאהאבהרטה.
הגיבורים שלנו הם בני אדם,
יכול להיות שחלקם חצי אלים,
אבל כמעט כל הדמויות לא מושלמות ב- 100%.
לא כל דבר שהן עושות תמיד נכון, והן בהחלט גם טועות.

קשה להגדיר מי “הטובים” ומי “הרעים”.
גיבורי הסיפור משתדלים למלא את חובותיהם למרות מבחני הקיום המורכבים,
וגם כושלים בגלל חולשות אנוש.
לדוגמה בהישמה, הבן של האלה גנגה והפטריארך הגדול של המשפחה, מאוד מחוייב לדהרמה (צדק, יושרה, אמת), אבל כשהסיפור ממשיך אנחנו נראה שהוא נלחם בצד שלא היינו מגדירים אותו דווקא כטובים, ועושה מעשים שכשישאלו אותו עליהם לא תהיה לו תשובה טובה לתת…

את כתב הקודש הזה סיפרו והעבירו בהרבה דרכים: מוזיקה, ריקוד, סרטים, קומיקס…
ויפה לראות את הגרסאות, הפרשנויות והזוויות השונות שדרכן מסתכלים על הדמויות האלה

כשאלוהים בן דוד שלך

בסיפור מתוארת גם דמותו של קרישנה, בן דודם של 5 בני פנדו,
הנחלץ לעזרתם, ומשמש כמורו ונהג מרכבתו של ארג’ונה הלוחם האגדי, האח השלישי מביניהם.
בשיא היצירה, בעומדם בשדה הקרב, מול צבאות האויב, ארג’ונה מתחיל לגלות ספקות וחרטות לצאת לקרב. אז, דרך דיאלוג מופתי קרישנה מעביר לו (ולנו הקוראים) חכמה עמוקה.
קרישנה מתגלה כאוואטר (Avatar), התגלמות אלוהית בתוך בשר ודם, במציאות הרגילה.
הוא מסביר שבכל פעם שהדהרמה (צדק) יורדת לשפל, האל מתגשם מחדש בעולם כדי להחזיר אותה למקומה.
הסיפור האישי של קרישנה, והאופן שהוא עושה זאת על ידי הכנעת הדוד שלו קאמסה, מופיע במאהאבהרטה, וגם בכתב קודש אחר ויפיפיה (Srimad Bhagavatam).

אבל למה בעצם אנחנו צריכים לשמוע סיפורים בהם אלוהים משחק בן דוד? את הרכב במלחמה? את התינוק שעושה תעלולים? או האהוב, כפי שקרישנה היה עבור רדהה? או אפילו האויב, עבור קאמסה דודו?

באופן הזה מוצגים יחסים אנושיים שונים,
המאפשרים לנו מצד אחד לחוות כל מיני רגשות של חיבור והזדהות,
ומצד שני לראות את אלוהם בחיים שלנו: בבת שלך, בחבר שלך, בהורים שלנו…

ודרך אותם סיפורים ללמוד מה זאת אומרת להיות ביחסים משפחתיים עם אלוהים,
עם משהו שכביכול אמור להיות הרבה יותר גדול ובלתי ניתן להשגה.
אז קרישנה מלמד אותנו איך זה עדיין כן ניתן להשגה,
באיזשהו אופן.

ועדיין…
לא לגמרי. לא עד הסוף ☺

סיפור קטן שמדגים זאת מתאר כיצד קרישנה הילד עושה בעיות.
הוא מציק לקופים, גונב חמאה ועוסק בכל מיני תעלולים.
ישודה אימו המאמצת בוורינדוון (Vrindavan) משתמשת בעונש חינוכי שלשמחתנו היום כבר פחות מקובל- היא לוקחת חבל לקשור את הזאטוט לעץ, אבל החבל…לא מספיק!
אז היא מביאה עוד חבל, קושרת ביניהם, ועוד פעם חסר לה 2 אצבעות כדי לקשור,
זה קצת מוזר כי היה חסר לה ממש מעט, ובכל זאת היא הולכת ומביאה עוד חבל, ושוב היא מנסה לקשור את קרישנה ושוב חסר בדיוק אותו אורך,
היא כבר לא מבינה, אבל היא תנסה שוב ושוב ושוב… עד שכבר אין חבלים בכל משק הבית והיא כולה מזיעה, מיואשת ולא יודעת מה לעשות.
אז קרישנה רואה את זה ונותן לה.. לקשור אותו

אי אפשר באמת לקשור את אלוהים
אבל רק מתוך מקום של אהבה, שגם אותה אנחנו מקבלים בחזרה בסופו של דבר,
קרישנה מאפשר לעצמו להיקשר על ידה,
ומאפשר לנו לתפוס משהו ולהרגיש שהוא איתנו.
למרות שהוא הרבה מעבר לזה

Om Tat Sat

נועם פז (אננדה) אמן ומורה בינתחומי, ומלווה תהליכי ריפוי והתפתחות אישיים וקהילתיים.
נועם נחנך לדרך הרוחנית בגיל 7, והוסמך כמורה ליוגה בנעוריו. זכה להפגש וללמוד עם מורות ומורים מעוררי השראה מדרכים רוחניות שונות, ולהכיר את מהות האהבה ששזורה בכולן. מנחה מעגלי שירה, קורסים ורטריטים בארץ ובעולם. https://he.noamananda.com/