סליחה היא יכולת מרפאה מדהימה המביאה לכוח פנימי וחמלה.
זו מתנה.

אנחנו יודעים ששמירת טינה משפיעה על בריאותנו הפיזית והמנטלית.
מחקרים מלמדים שסליחה מעודדת הפחתה במתח ודכאון ומגבירה את חסינות הגוף.
היא מעודדת הערכה עצמית גבוהה יותר וחיבור רוחני פנימי.

כן, סליחה משחררת את זה שפוגע בנו, אבל קודם כל היא עשיית חסד גדול עם עצמנו.
מחילה משחררת אותנו מהרגשות השלילים שמוחזקים ומרעילים אותנו מבפנים, ומאפשרת לנו להמשיך הלאה בחיים, מבלי לשאת משקל כבד על הכתפיים.

סוואמי שיבננדה לימד “שא בעלבון, שא בפגיעה, זוהי היוגה הגבוהה ביותר”.
כלומר אם מישהו פגע בך, אל תחזיר לו.

באופן טבעי, גם אם נרצה לסלוח למישהו שפגע או העליב אותנו, ולמרות שאנחנו מבינים את הגדולה שבכך, זה מאוד קשה לסלוח באמת.
אנחנו יכולים להגיד שאנחנו סולחים, אבל בלב זה לא באמת קורה. בפעם הבאה שנראה את אותו אדם נשאר חסרי מנוח.

יש רמות רבות לתרגול סליחה.
מרגע שנתחיל לתרגל גישה זו אין ספק שיהיו לנו מבחנים ואתגרים בדרך. עלינו להיות מוכנים לקשיים שיצוצו.

כיצד לסלוח?

בתור התחלה אנחנו יכולים להתפלל עבור כך. לאורך זמן, נגלה יכולת הולכת וגדלה לסלוח באמת, במיוחד לאלה שפגעו בנו מאוד.
מעבר לכך, נוכל לנסות להבין את ההיגיון הרוחני שמאחורי הסליחה. אותו היגיון מתבטא בקשר שבין סליחה לחמלה.

חמלה היא כשאנו רואים את סבלם של אחרים ואנחנו רוצים להסיר את סבלם.
סליחה משמעה שלמרות התפיסה שאחרים פגעו בנו, לא רק שאנחנו לא שונאים אותם, אלא יש לנו תחושת חמלה כלפיהם.

למה? לפי התפיסה היוגית, אנחנו יודעים שהראשון שיסבול כיוון שפגע בי, הוא… זה שפגע בי.
חוק הקרמה מלמד כי לכל פעולה שלנו (במחשבה, בדיבור או במעשה) יש השפעה עלינו, באותו אופי ומידת עוצמה שהוצאנו לפועל.
פעולה חיובית תוביל לחוויה חיובית, פעולה שלילית תוביל לסבל. 
כלומר מי שפוגע באדם אחד יחווה בעתיד פגיעות רבות עד שיבין את השיעור שנועד לו. אם את/ה זורע/ת זרע, את/ה קוצר/ת יער. 

מי שבאמת מבין את חוק הקרמה מסוגל לראות את הסבל הרחב שבוודאי יגיע אל אותו פוגע ויש לו רצון בוער להסיר את הסבל הזה, כי הפוגע פעל מתוך בורות. 

ולכן אם מישהו פוגע בו/ה, הדבר הראשון שהוא/היא יחוו כלפיו היא חמלה. 
אותה חמלה שמכוונת כלפי אותו אדם שפגע בך היא סליחה.

לסלוח זה לא תרגול קל, אבל זה תרגול משחרר, זה יכול לעצור מעגלים של קארמה.
אז אם אנחנו מבינים את חוק הקארמה באופן מעשי, אנחנו נתמיד בפעילות של מחילה.

“לטעות זה אנושי. לסלוח זה אלוהי.
כשאנחנו מחפשים לסלוח, ראשית כל אנחנו מחפשים להסיר את הכעס.
שכח כמו ילד כל פגיעה שנעשתה כלפייך על-ידי מישהו מייד.
לעולם אל תשמור אותה בלב. היא מלבה שנאה.
אהוב את האדם שמנסה לפגוע בך.
שרת אותו.
אי-פגיעה היא הסליחה המושלמת.” (סוואמי שיבננדה)

Ⓒ מאמר זה נערך מתוך כתביו של סוואמי שיבננדה ומתוך הרצאותיו המוקלטות של סוואמי סווארופננדה, האצ’ריה של מרכזי שיבננדה במזרח התיכון ובאיי הבהאמס.
תודותינו להם!