בהיסטוריה של המזרח (ובכלל) אנחנו בדרך-כלל שומעים על גורואים, יוגים וחכמים ממין זכר.
אנחנו לא שומעים באמת על נשים מובילות בהתפתחותו של תרגול עתיק-יומין זה.
אבל, למעשה נשים שיחקו תפקיד משמעותי במיוחד החל מהראשית, אפילו עוד לפני שהתורה גובשה והוסדרה.
גם כיום נשים בתחום היוגה ממשיכות לקיים ולהפיץ את המהות האותנטית שלה, עם תפיסה עמוקה, ענווה, אצילות וחמלה.

נשים בהיסטוריה של היוגה

טנטרה (טקסטים ותרגולים יוגים) וסאמקייה (התיאוריה היוגית) נשאבים שניהם מאותם המקורות הוודים העתיקים.
בטנטרה רואים בצורה/האנרגיה הנקבית (שאקטי, Shakti) את הביטוי לכוח או האספקט הפעיל של התודעה הבלתי משתנה,
והיא מתגלמת באופן עמוק במחזורים של הטבע, או הבריאה. 

במיתולוגיה ההינדית שאקטי מתגלמת כדמות האם האוניברסלית: דורגה, לקשמי, סרסוואטי או קאלי.
יש אינספור דוגמאות לצלמיות שנחפרו בכל רחבי תת-היבשת ההודית של דמויות נשיות בתנוחות פיזיות המרמזות על רמה תודעתית גבוהה יותר.

פולחן של שאקטי, או שקטיזם, הוא אחד מהמסורות העתיקות והנפוצות ביותר בעולם.
כיום מדענים אומרים שהכל הוא אנרגיה בלבד, והאנרגיה היא המהות הפיזית של כל צורות החומר.
חסידי השקטיזם טענו זאת כבר שנים רבות.
יותר מזה, הם אומרים שהאנרגיה הזאת היא רק ביטוי מצומצם של הכוח העליון והאינסופי, או מאהא שאקטי (הגדולה).

מהתקופה הוודית לאימפריות

התרבות ההינדית מכבדת נשיות למרות שהחברה ההינדית לעיתים התרחקה מאידיאל זה.
הוודות (כתבי הקודש העתיקים) דוחפים לכך שנשים, באופן שווה לגברים, יקבלו זכויות לחינוך ושאר פעולות החברה. בתקופה הוודית עודדו אותן לפתח את הידע הגבוה ביותר, ידע העצמי.
מנו, המחוקק המוסרי-חברתי הגדול, הכריז שהאלים מרוצים כאשר נשים מכובדות, וכשהן מבוזות אין פירות לכל עבודה שתעשה.

אולם, לאורך הזמן, עליית הפטריארכיה הגבילה את הנשים לתחום משק הבית.
אותן איכויות נשיות שבעבר כובדו ושובחו כעת הושמצו ע”י גברים כנחותים, זניחים ומעליבים.
נשים סומנו כ”בלתי טהורות” ולכן לא הורשו לזמר את המזמורים העתיקים או להיכנס למקומות מקודשים.

כתוצאה מכך, נשים תרגלו בחשאי.
דרכם העיקרית הייתה בהקטי יוגה (דרך האהבה, האמונה והדבקות) משום שהייתה הערוץ הבלעדי שלא נמנע מהם.
דרך אהבה זו, הן שתלו את זרעי הרוחניות בילדיהם, שהמשיכו לדורות.

כיוון שטקסטים היסטורים נכתבו ברובם על-ידי גברים, מנהיגות רוחניות נשיות הודרו.
ובכל זאת, הנה 3 דוגמאות מזהירות לנשים שלא נמחה מקומן הצודק מעל לדפי ההיסטוריה של היוגה:

מירה באי (Mirabai)

“חקרתי לשורש הדברים ולא מצאתי דבר מלבדו”

מירה, הידועה יותר כמירה-באי, הייתה משוררת הינדית מיסטית ודבקה של קרישנה.
נולדה במאה ה-16 למשפחת מלוכה ומגיל צעיר צעדה בשביל הבהקטי יוגה.

מיוחסים לה מאות שירי תהילה לקרישנה, המוכרים כבהאג’נים, ואהודים בכל רחבי הודו. 
שיריה מעוררים אמונה, אומץ, דבקות ואהבה לאל בהכרותיהם של קוראיה.
הם אישיים, מעוררי השראה ונוגעים ללב.

חייה הארציים היו מלאי צרות וקשיים, אך היא המשיכה ברוח עזה והכרה מאוזנת.
למרות שהייתה נסיכה, מלידה ומנישואים, עזבה את ביתה ואת נישואיה וחיה בקיבוץ נדבות,
כשהיא מדגימה חיי פרישות והתמסרות מוחלטים.
במשך שנים נדדה בדרכים, שרה את שירי אהבתה לאלוהיה.

על אף ביקורת ציבורית וכנגד מוסכמות, באקסטזה אלוהית הייתה רוקדת ברחובות,
ללא תודעה של גוף או הסביבה.
מי יכל למדוד את עומק חווייתה?
מי יכל להבין את מצבה הפנימי העילאי?

היא בילתה שנים במטהורה ובורינדוואן, מקומות מקודשים המקושרים לדמותו של קרישנה, ועזבה את גופה ב-1546.

שרדה דווי (Sharada Devi), 1853-1920

“עלינו להיות סבלנים כמו האדמה. כמה עוול מונצח עליה! ועדיין היא בדממה נושאת הכל.”

או האם הקדושה (Holy Mother) כפי שהיא מכונה בחיבה על ידי חסידיה,
הייתה אשתו של שרי ראמקרישנה (1836-188), יוגי ומיסטיקן, אחד מהדמויות הרוחניות הבולטות של הודו במאה ה-19,
ומורה רוחנית בעצמה.
היא הייתה בת לוויתו התמידית לאורך תקופת חייו הפעילה ביותר ועדה לחוויותיו הרוחניות יוצאות-הדופן.
רמהקרישנה בעצמו מינה אותה לממשיכת דרכו להרחבת שליחותו לאחר מותו.

שרדה דווי נולדה למשפחה ברהמינית ענייה בכפר ג’יירמבאטי, סמוך לכלכותה.
היא נישאה כשהייתה בת 5 והצטרפה לבעלה לאחר כמה שנים.
מערכת היחסים שלהם הייתה ייחודית, כשנישואיהם מעולם לא מומשו
וראמהקרישנה מתייחס אליה כהתגלמותה של האם הקוסמית בדמות אדם.

הילדה, שהייתה נשמה אדירה לכשעצמה, הפכה, מאוחר יותר, לאם הקדושה,
בהרעיפה את חסדה וברכותיה על אלפים ששיחרו לפתחה למציאת עזר ונחמה.
באופן חיצוני שרדה דווי חייתה כאישה הינדית ממוצעת,
כשהיא מקדישה עצמה בנאמנות לחובותיה בניהול משק הבית, שהיו לעיתים קרובות לא נעימים ומתסכלים.
פנימית היא תרגלה אי-הצמדות ונותרה בלתי מוטרדת מההתרחשויות בעולם הפיזי.

לאחר שראמאקרישנה עזב את גופו, היתה זו שרדה דווי שהנחתה וייצבה את הארגון הצעיר וחסר הניסיון שהותיר אחריו.
בעזרת חוכמתה המעשית ואהבתה האמהית, הנחתה את תלמידיו הישירים של ראמקרישנה בהחלטות רבות.
מילותיה: “תמיד תזכרו שיש לכם אם”, ממשיכות להדהד באוזני כל תלמידיה.

אננדה מאי מא (Anandamayi Ma), 1896-1982

“ישנה מציאות אחת, בלתי משתנה ולא נחלקית, שלמרות שאינה נגלית, מגלמת את עצמה באינסוף צורות וגוונים”

מרגע היוולדה הייתה מוכרת אננדה מאי מא כישות רוחנית מיוחד, נשמה חופשית ומושלמת.
היא נולדה למשפחה ענייה באזור כפרי של מזרח בנגל,
בעבר חלק מהודו, היום מזוהה כבנגלדש,
עם השם “נירמלה” שפירושו טוהר.
הוריה היו שניהם אדוקים ויראי אלוהים.

מילדותה, תודעתה הייתה של מודעות לזהותה הרוחנית.
אותה מודעות מעולם לא עזבה את מא עד ליומה האחרון, והיא הסוד לאישיותה העצומה.

בהגיעה לפרקה נישאה על ידי משפחתה לאדם צעיר, בולונאט שמו, שהיה בעל טבע פשוט וטוב.
בתוך זמן קצר, לאחר כמה תקריות, בולונאט הגיע להבנה שכלתו לא הייתה בת אדם רגילה,
אלא ישות גבוהה, וכל מחשבה לביסוס קשרם ברמה הפיזית נעלמה מהכרתו.

ככל שהימים חלפו, חוויות יוצאות דופן שונות התרחשו סביב הכלה הצעירה, ולמרות זאת היא הקפידה בביצוע כל חובות הבית שלה.
לאחר שסיימה את מטלותיה, נהגה לשבת על הרצפה,
ולפתע משום מקום כל מיני תרגולים רוחניים החלו להתגלם בה.
גופה החל להתעצב בתנוחות יוגיות משונות ולבצע קריות מתקדמות.
בולונאט צפה בהכל בהשתהות גדולה.
היא החלה לקיים טקסים מיוחדים מול האש, ואחריהם להיכנס לטראנס עמוק.
זה נמשך כמה חודשים.

עד לאותה נקודה טבעה של אותה נערה ושל מערכת היחסים שלהם הייתה ידועה רק להם.
אולם סמוך לכך, הדברים התוודעו לקולגה של הבעל שהיה בעצמו שואף רוחני רציני ודבק של האם הקוסמית.
הוא ביטא רצון לחזות בנערה וערב אחד ליווה את בולונאט בחזרה הביתה.
מיד כשעיניו פגשו את נירמלה הצעירה הוא נפל על אפיו, השתחווה בפניה בהערצה וראה בה את התגלמות האם האלוהית.
הוא כינה אותה בשם אננדה מאי מא (האם מלאת הנועם).

לאחר מכן דבקים מכל מקום החלו להגיע לסטסנג (מפגש רוחני-חברתי) עם מא.
באותו זמן היא הייתה אישה צעירה, די רגילה במובנים רבים.
אבל כאשר לא עסקה בעבודה הרגילה, היה לה מבט מרוחק, כאילו לא השתייכה למישור זה, אלא למציאות מוחלטת וחסרת זמן.
יותר ויותר אנשים החלו להאסף סביבה,
לחפש את ברכתה וריפויה,
ולשאוב כוח והשראה ממנה.

היא הנחתה את תלמידיה בהנחיות קפדניות לחיים של משמעת ומשמעות רוחנית,
מרכזים (אשרמים) הוקמו במקומות שונים בהם ביקרה
והיא הרבתה להנחות ערבי שירה ולימוד.

המסתורין של אישיותה היה מעבר להבנה האנושית,
מרוכך על ידי חמלתה האוהבת לכל היצורים החיים.
היא הייתה מורה גדולה,
ואת הדרכתה ביקשו מלומדים ופשוטי עם, זקנים וילדים, אנשים מתרבויות זרות וכאלו מרקע מסורתי.

המסר המרכזי שלה היה: החיים והדרך הרוחנית הם אחד.
כל הפעולות שאנחנו עושים לקיום חיינו,
כל עשייה ועבודה,
על כל אלה להיעשות בכנות, אהבה ודבקות,
עם אמונה חזקה שחיים אמיתיים פירושם שיפור של הקיום הרוחני.

למרות שהיא טיילה ללא הפסקה,
נדמה היה שהייתה בבית בכל מקום,
ואף אחד לא היה זר לה.   

אננדה מאי מא היתה מקור להשראה רוחנית אדירה להודו ולעולם כולו במאה הזו,
ודומה במצב תודעתה לזה של ראמאנה מהארישי – מודעות מתמדת למציאות העצמית שלהם.

ובימינו…
נאנאמאל (Nanammal), 1920-2019

 “מעולם לא הפסקתי לתרגל יוגה בשום שלב בחיי. זהו הסוד לבריאותי”

הסבתא הגמישה הזאת הייתה (בזמנה) המורה ליוגה השנייה המבוגרת ביותר בעולם.
היא נולדה וגדלה בדרום הודו והחלה לתרגל יוגה מגיל 8.
היא המשיכה לתרגל וללמד יוגה בסארי ורוד מכותנה, על שטיח פשוט, בביה”ס שלה בטאמיל נאדו, עד לפטירה ב-2019 בגיל 99.

נאנאמאל הייתה מסורה למסורות הרוחניות של היוגה והקפידה על משמעת עצמית גבוהה.
היא שמרה על תרגולי נשימה (פרניאמה) שנאבדו בהרבה סגנונות שטופחו במערב, והאמינה שאם את/ה מזיעים בתרגול, את/ה כנראה עושים את זה לא נכון.
אחרי הכל, יוגה אמורה להיות מלאת נועם.

היא קיבלה פרסים רבים על הישגיה יוצאי הדופן,
והתרכזה בהפצה ללא הפסקה של מודעות לבריאות מיטיבה בקרב נשים בקהילתה.

נשים אלו הן דוגמאות מאלפות לעוצמה והעומק של היוגה.
כמובן שיש עוד דוגמאות רבות אחרות. (אולי למאמר המשך? ☺)

הקפדה על מוסר יוגי, שירות בלתי אנוכי (קרמה יוגה),
דבקות ולימוד של כתבים רוחניים
הם תרגולים מהותיים שהדגימו והנחילו לתלמידיהם,
ודרכם הרמוניה, שלווה, חירות ואחדות עם עצמם והבריאה.

ג’אי מא!
האם יש נשים נוספות בהיסטוריה של היוגה שאתם מכירים או שהשפיעו עליכם?
נשמח לשמוע בתגובות למטה!